אלף שיר לחמור לבן

שם הבלוג שלי מצביע על כך שהוא אמור לעסוק בעיקר בשירים, אבל זה לא כל כך קרה בינתיים. אולי כי החייתי אותו לצרכים אחרים. חשבתי אתמול לכתוב רשומת שירים, כי, בכל זאת…

ואז, נר שמיני של חנוכה, התפשטה הבשורה העגומה – יגאל בשן לא ישיר לנו יותר. לא כמו לפני שנתיים, בכל אופן, בהופעה חיה. רק בהקלטות. ולא יהיו עוד שירים חדשים, כמו “שמים”.

דיברנו אתמול על מיסטר בין, שסובל מדכאון קליני, ומשקיע כסף רב בטיפולים. ואני אמרתי שחבל שרובין וויליאמס לא השקיע מספיק, אולי הוא היה איתנו עדין. מה יש בעולם הזה, שלא נותן לאנשים, שלכאורה אמור להיות להם טוב, להרגיש טוב עם עצמם. יגאל בשן מצטייר כאדם צנוע, טוב לב ונדיב לסביבה. מה העולם החזיר לו בתמורה, שלא יכול היה למצוא מזור לנפש?

הקול שלו, תמיד חם ומלטף, אבל מצאתי שדוקא את הקול של בגרותו אני מעדיפה. משהו עשיר ומתובל יותר. לכן את השירים שאני מביאה פה, אני מעדיפה בגרסאות מן השנים האחרונות. והרי היית מוקף חברים ואהבה. האם הכוכבים קראו לך?

ובכל זאת, הוא הרי היה שם תמיד. וגם אז מילא את הנשמה בחום ושיר.

הוא היה כזה קול, ולא מתאמץ, והסלסולים היו שם באופן כל כך טבעי ומלא חן וחלק בלתי נפרד ממנו. קשה כל כך להיפרד מן הקול הזה.

האם איבדת תקוה? נואשת מלחכות?

חבל כל כך, וכל כך עצוב, שירד עליך הערב ולא תזרח יותר השמש. ולא תאמר יותר.

מעט כל כך משיריו. יורם ושלי בודאי היו יכולים להזכיר לי עוד ועוד, אבל כנראה שהגיע הזמן להיפרד. נוח בשלום, יגאל בשן.