אלף שיר לחמור לבן

שם הבלוג שלי מצביע על כך שהוא אמור לעסוק בעיקר בשירים, אבל זה לא כל כך קרה בינתיים. אולי כי החייתי אותו לצרכים אחרים. חשבתי אתמול לכתוב רשומת שירים, כי, בכל זאת…

ואז, נר שמיני של חנוכה, התפשטה הבשורה העגומה – יגאל בשן לא ישיר לנו יותר. לא כמו לפני שנתיים, בכל אופן, בהופעה חיה. רק בהקלטות. ולא יהיו עוד שירים חדשים, כמו “שמים”.

דיברנו אתמול על מיסטר בין, שסובל מדכאון קליני, ומשקיע כסף רב בטיפולים. ואני אמרתי שחבל שרובין וויליאמס לא השקיע מספיק, אולי הוא היה איתנו עדין. מה יש בעולם הזה, שלא נותן לאנשים, שלכאורה אמור להיות להם טוב, להרגיש טוב עם עצמם. יגאל בשן מצטייר כאדם צנוע, טוב לב ונדיב לסביבה. מה העולם החזיר לו בתמורה, שלא יכול היה למצוא מזור לנפש?

הקול שלו, תמיד חם ומלטף, אבל מצאתי שדוקא את הקול של בגרותו אני מעדיפה. משהו עשיר ומתובל יותר. לכן את השירים שאני מביאה פה, אני מעדיפה בגרסאות מן השנים האחרונות. והרי היית מוקף חברים ואהבה. האם הכוכבים קראו לך?

ובכל זאת, הוא הרי היה שם תמיד. וגם אז מילא את הנשמה בחום ושיר.

הוא היה כזה קול, ולא מתאמץ, והסלסולים היו שם באופן כל כך טבעי ומלא חן וחלק בלתי נפרד ממנו. קשה כל כך להיפרד מן הקול הזה.

האם איבדת תקוה? נואשת מלחכות?

חבל כל כך, וכל כך עצוב, שירד עליך הערב ולא תזרח יותר השמש. ולא תאמר יותר.

מעט כל כך משיריו. יורם ושלי בודאי היו יכולים להזכיר לי עוד ועוד, אבל כנראה שהגיע הזמן להיפרד. נוח בשלום, יגאל בשן.

Advertisements

מעקב תל קטרה #3- 16/11/2018

את הרשומה הזו אני פותחת נרגנת, אבל מסיימת מלאת תקוה. תהיו איתי.

תכננתי את הביקור השלישי לשישי, למרות שידעתי שהשישי יהיה גשום והשבת שלאחריו לא, מפני שלא הייתי בטוחה עד כמה יהיה לי זמן בשבת. ובכל זאת, למרות שידעתי – התבאסתי מכמויות הגשם שירדו ודחו את היציאה מהבית עוד ועוד, וגם כשכבר הגעתי, ישבתי עוד חמש דקות במכונית, כדי שיירגע.

וכדי להוסיף חטא על פשע – לא מצאתי את המטען של המצלמה (כפי שכבר ציינתי – ישנה. הסוללה נטענת במטען מחוץ למצלמה), וידעתי שלא בטוח שאצליח לצלם באופן חופשי כל מה שארצה.

ובנוסף – רציתי לעבור דרך הספריה, וגיליתי שאכן סופי – הספריה בגדרה סגורה בימי שישי. אז הגעתי לתל עמוסה בשק ההפרעות הנ”ל.

ואז גיליתי, שכמו שניחשתי – התל ירוק! ומה גיליתי שם? כדנים, כפי שעננת המליצה לי לחפש. היו לא מעט, אבל רק תמונה אחת צלחה (מצלמה חדשה, כבר אמרנו?…), הפתעה – המווווון סתוניות, הרבה יותר ציפורן נקוד מאשר בפעם הקודמת  ולשמחתי – תחילת התורמוסים. כמובן שלא פריחה, אבל הצמיחה התחילה. *עדכון* – מסתבר שזה אינו כדן, אלא בן חצב סתווי. תודה, עננת, על התיקון!

ועוד דבר משמח – הירוק מכסה את עקבות השריפה שכפי הנראה היתה. יש מקומות שזה כבר לא נראה כמו אדמה שרופה, אלא סתם אדמה כבדה ועשירה.

עוד דברים שיובאו לזיהוי, אני מקווה שיהיו מובנים מהתמונות, ולצערי – משהו צבעוני במיוחד, אבל גם קטן במיוחד – לא הצלחתי לצלם היטב (הפוקוס בורח לי לאן שהוא רוצה. מצלמה חדשה, כבר אמרנו?…).

התמונות, לצערי, כוללות לעתים זבל. כמויות הזבל הולכות וצומחות מפעם לפעם, כמו הפריחה.

לפני התמונות, אני רוצה קצת לחרוג מגבולות הפרויקט (קצת, תיכף תראו) כדי לספר מה עשיתי אחר כך ולהציע לקוראים סוג של עסקה: אז ככה – אחרי הגבעה נכנסתי למכונית ונסעתי לעבר השני של הרחוב הראשי, לגינה הקהילתית של גדרה. הגינה היא מיזם של חברים בטבע, ומעובדת ע”י יוצאי אתיופיה. למה אני מזכירה את העובדה הזו? כי מלבד העגבניות שרציתי לקנות (ולא היו 😦 ), רציתי גם לפגוש את יובי תשומה, לחבק אותה ולהגיד לה פנים אל פנים כמה אני שמחה (למה אני שמחה? רגע – קודם אסביר למה זה קשור לתל). אז אכן פגשתי את יובי וחיבקתי אותה ואמרתי לה, וגם סיפרתי לה מאיפה אני באה ומה אני עושה שם. הראש שלה מיד התחיל לעבוד (כי זו יובי) והיא סיפרה לי שיש לה רעיון – לעשות שם קבלות שבת. רעיון עצום, לדעתי. והיא גם אמרה לי עוד משהו – שנכון שזה עצוב שמלכלכים את הגבעה. אבל זה גם טוב – כי זה אומר שיש שם תנועה ואנשים באים לשם.

ולמה אני שמחה? כי יובי עלתה מאתיופיה כילדה, ואת הסיפור שלה כתבה לפני כמה שנים סופרת קנדית, לזלי סימפסון, בספר ילדים עם איורים יפהפיים ומלאי חיים. ועכשיו סופסוף הוא יוצא לאור, בתמיכת קמפיין מימון המונים. ואני כל כך שמחה!!!!! ואני גם מאוד שמחה שזה הולך מצוין, מה שלא צריך למנוע מן הקוראים פה להצטרף. יש עוד זמן!

 https://headstart.co.il/embed?id=45936&size=mini&language=1&lang=he

(טוב, עבר זמן מאז הכתיבה עד הפרסום – המימון כבר מומש, בערך יומיים אחרי שכתבתי, אבל – עדין לא הסתיים הזמן ואפשר להצטרף).

נפתח בהפתעה שקידמה אותי – הסתווניות

IMG_6321

ועוד בשורות טובות – האדמה החרוכה מתכסה די יפה בירוק. בחלק מן המקומות זה נראה פשוט כמו אדמה כבדה שצמח עליה עשב

בכלל – מרבדים של ירוק מענג – עם זכרונות קיץ

IMG_6341IMG_6334IMG_6347

IMG_6350IMG_6352

מצאתי יותר ציפורן נקוד מאשר בפעם הקודמת – אני תוהה האם יילך ויתרבה

IMG_6333

עננת המליצה לי לחפש כדן, ואכן מצאתי! רק שמאוד התקשיתי לצלם, והם גם מאוד קטנטנים. ראיתי בקבוצת הפייסבוק שבה אני חברה אקזמפלרים מרשימים הרבה יותר, אבל – היי! הם עשו זאת! – אבל זהו בן חצב סתווי, ולא כדן

IMG_6340

ראיתי גם שרביטנים (אני מקווה שלא טעיתי בזיהוי)

מה שמאוד עניין אותי – האם כבר הנצו התורמוסים? אז לא הנצו, אבל החלו לצמוח

IMG_6337IMG_6339

ושוב הסברסים ששם תמיד

IMG_6319

ואחרון – יש פה צמח שאני מניחה יצמיח פרחים, אבל כרגע הוא עדין לא, ואני תוהה מהו

IMG_6317

אבל בעצם – לא יכולה להתעלם מזנבותיהם של עוקץ העקרב – שנעשו צבעוניים…

IMG_6356

ובשבוע הבא אפקוד את הגבעה שוב, והפעם – עם המצלמה האטומית החדשה שלי!